מושבניק, תושב מושב דתי בדרום הארץ, הקים על נחלתו חניון משאיות ששימש חברת הובלה גם במהלך יום השבת, תוך שהוא מקים מפגעי רעש ואבק בלתי נסבלים, ותוך סיכון חייהם של ילדי שכנו.
השכן, ע', נדהם בבוקר אחד נדהם לגלות ששכנו הוותיק סולל כביש באורך של עשרים מטרים בשטחו. עד מהרה החלו לנסוע בכביש זה משאיות של חברת הובלות. העסק החדש שצץ מול דלת ביתו של ע', התגלה עד מהרה כמטרד רעש מהסוג החמור ביותר.

ע' ובני משפחתו נאלצו להתמודד עתה עם המציאות החדשה, שבכל שעות היממה, כולל בשעות הלילה המאוחרות ובשעות הבוקר המוקדמות, מתנהלת בסמוך לביתם תנועת משאיות כבדה, אשר מדירה שינה מעיניהם.

לטענת ע', תנועת המשאיות נמשכת כל שעות היממה, בכל ימות השבוע, כולל בשבתות, וזאת על אף שהמושב בו גרים השניים, הינו מושב בעל אופי דתי, שאינו מורגל לתנועת כלי רכב רבה בשבת.

בנוסף, העסק, שהוקם לטענת ע' באופן פיראטי, נעדר את האישורים המתאימים, ולא שמר על נהלי בטיחות או פיקוח כלשהם, דבר שיצר מפגעים בטיחותיים חמורים ביותר.

בבצר לו פנה ע' אל עורכי הדין איתי שרף ורגב אלקיים, שהגישו בשמו תביעה לבית משפט השלום באשדוד נגד השכן ונגד חברת ההובלות. במסגרת התביעה, טען ע', כי השכן ביצע פלישה והסגת גבול לתוך שטחו, תוך שעשה בשטח התפוס שימוש ייחודי לצרכיו ומנע מע' כל שימוש אחר.

עוד טען ע' בתביעתו כי כתוצאה מההתנהלות חסרת הרסן של שכנו, פרצה לפני שנתיים שריפה בנחלתו, שהיקפה היה כה גדול עד שהיוותה סכנה ממשית לחייו ולחיי בני משפחתו.

בנוסף נטען בתביעה, נחלצו בני המשפחה ממספר גדול של אירועי דריסה אשר איימו גם על אורחיהם. ע' אף הזמין מודד מוסמך, אשר הוכיח באמצעות מדידותיו, כי שטח הכביש עובר בחלקו בנחלה של ע'.

בנוסף לדרישה לביטול הפלישה האמורה, דרש ע' דמי שימוש ראויים בגין השימוש שנעשה בשטחו במהלך שבע השנים האחרונות.

בנוסף תבע ע' פיצוי בגין המטרד שנגרם לו ולבני משפחתו לאורך השנים מפעילותו של השכן.

בית המשפט מינה מודד מטעמו אשר הגיש חוות דעת מומחה ולפיה השכן אכן פלש לנחלתו של ע' ולאור זאת נפסק כי על השכן לפנות את השטח אליו פלש עד ל- 17 בינואר 2016.

בנוגע לתביעה הכספית קבעה השופטת עדי אייזדופר כי על השכן הפולש לפצות את שכנו ע' ב-80 אלף שקלים.